גזר דין בתיק פ"ח 001152/03

1.         לאחר שנשמעו כל עדי התביעה, על פני תקופה ארוכה וישיבות רבות, מלווות בבעיות לוגיסטיות, כשהנאשם  - ניסן שניידרמן - עצור עד תום ההליכים ומנהל מאבק עיקש ולגיטימי להוכחת חפותו, מאז 2.9.03 - הצליח סניגורו, עוה"ד יוסי זילברברג, להגיע להסדר טיעון עם התביעה הכללית, עליו חתומות הפרקליטות המטפלות בתיק, ופרקליטת המחוז.

2.         עניינו של התיק הזה - סחר בנשים. ובכתב אישום המקורי יוחסו לנאשם שלוש עבירות של סחר בנשים לשם עיסוק בזנות, ועבירות נוספות; מהחמורות בתחום זה.

            על פי הסדר הטיעון, תוקן כתב אישום, כך שנותרה בו רק עבירה אחת, המיוחסת לנאשם, ובביצועה הודה:

סחיטה באיומים שהביאה לידי מעשה, לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

עם זאת, אין להתעלם מההקשר שבו נעברה עבירת הסחיטה: הנאשם הגיע לדירה שבה שהו שתי נשים שהגיעו, סמוך לאותו מועד, מקישינב - דרך מצריים - ולישראל, כדי לעסוק בזנות; הוא פנה אל השתיים בטון מאיים ואמר להן כי אם לא יישמעו לדרישותיו של מי שרכש אותן, יחזיר אותן למדבר, וזאת - במטרה להניען להסכים לעבודה בזנות, בבתי הבושת בתנאים שהכתיב להן. השתיים - כך לפי כתב האישום שהנאשם הודה בעובדותיו - נענו לדרישותיו מפני האיום והטלת האימה על ידו.

3.         הסדר הטיעון כולל גם מסגרת מוסכמת לעניין העונש, שיוצע לבית המשפט: התביעה תבקש להטיל על הנאשם 36 חודשי מאסר, וההגנה תבקש מאיתנו להסתפק בעונש של 30 חודשי מאסר.

            בנסיבות העניין, הדגישה התובעת המלומדת, גב' שפיר, את שיקולי התביעה, בעת שהגיעה להסדר הטיעון. הראשון והדומיננטי שבהם - הוא בעיות ראיתיות להוכחת העבירות המקוריות שיוחסו לנאשם בכתב האישום המקורי.

            חלק גדול מחומר הראיות, כבר נחשף בפני בית המשפט - מבהירה התובעת - אולם לא כולו. גם לגבי החומר שכבר מצוי בידינו, קשה היה לתביעה להעריך אם יספיק לצורך הרשעה, וגם שיקולים של קבילות, העדרן של שתי עדות מרכזיות, וחסרונם של מרכיבים חיוניים במארג הראייתי (ה"פאזל"), שנועד להבטיח הרשעה. התובעת מוסיפה כי היו בפני התביעה קשיים נוספים, שבית המשפט עדיין איננו ער להם, ועל כן נדרשה לשקול סיכון מול סיכוי, כשהתמשכות ההליכים, מספר הנאשמים ומורכבותו של התיק - מהווים שיקול נוסף ומרכזי.

            כך או אחרת - רואה התובעת את התוצאה שהושגה - גם לאחר תיקונו של כתב האישום, והותרת האישום היחיד (שאיננו עוסק ישירות בנושא סחר בנשים) כבעלת "ערך רב בעינינו במערך המלחמה בפשיעה".

4.         אשר לנאשם הספציפי עצמו, שקלה התביעה היטב את סעיף האישום, קודם שבחרה בו וגם בדקה את הפסיקה, כדי לוודא שהעונש המוצע על ידה תואם את הרף המקובל. יחד עם זאת, מזכירה התובעת את הסיטואציה שבה נעשתה הסחיטה, ורואה בה- בכל זאת- חוליה באותה "תעשיה" המשפילה ומדכאת נשים, בהשתמשה בהן למטרות זנות. הנאשם ניצל את יתרונו הפיזי ודיבורו המאיים והאוטוריטטיבי, כדי לסחוט את העדה שהופיעה בפנינו ואישה נוספת, ועל כן, כך לדברי התובעת, אין מקום להתחשבות משמעותית במצבו הבריאותי הרופף, משום שכזה היה גם בעת ביצוע העבירה; וגם אין מקום לרדת מרף הענישה המוצע על ידי התביעה: 36 חודשי מאסר בפועל.

5.         הסניגור המלומד, הזכיר את העבירה שבה הורשע הנאשם לעומת אלה שיוחסו לו בסופו של דבר, כשהנאשם טוען, כאמור, לחפותו לאורך כל הדרך. הסניגור מוסיף ומזכיר לנו את הקושי הרב שהיה לו בהשגת הסכם עם התביעה, נוכח התעקשותו החד משמעית של הנאשם בנוגע לחפותו; ואת המאמצים שהשקיע בשיתוף התביעה ומול הנאשם בהשגת הסדר הטיעון הנוכחי.

            לנאשם אמנם עבר פלילי (בעבירות אלימות), אולם מדובר בעבירות ישנות, כשהיום מדובר בשבר כלי שגם רופאי מב"ן וגם רופאו הפרטי, שהגיש חוות דעת, מעידים על מצבו הרפואי הסבוך, כשהוא זקוק לניתוח מעקפים וגם יתר מערכות גופו במצב המסכן מאוד את בריאותו וחייו. נוכח כל אלה, מבקש הסניגור להסתפק ברף התחתון של ההסדר המוסכם, שדי בו כדי להעניש את הנאשם לאחר תקופה קשה וארוכה מאוד שעבר בבית המעצר ובבתי החולים שלידו; כשאותו רף תחתון מתאים לגזרי הדין בעבירות מסוג זה, ודי בו כדי למלא אחר דרישות השקלול והאיזון הנדרשים.

            הנאשם עצמו ביקש (תוך שהוא בוכה), לסיים את העניין וחזר על טענתו, כי זעק לחפותו בנוגע לאותן עבירות בהן הואשם מלכתחילה, בבקשה להתחשב בו ובבנו, שאותו הכניס לעסקים הללו והוא מצטער על כך.

6.         נימוקי התביעה לשינוי סעיף האישום, מסעיף העוסק בסחר בנשים לכזה הנוגע לעבירות אלימות, נשמעים באוזנינו משכנעים ואנו יכולים להבין את שיקוליה של התביעה, אף ששינויו של כתב אישום (ואפילו ביטולו) נתון לשיקול דעתה, על כל ההשלכות המתחייבות על פי הנסיבות.

            בנסיבות אלה, וכשמדובר בעבירה זו, שבה הורשע הנאשם בסופו של דבר, גם אם נעברה בהקשר למסכת של סחר בנשים וניצולן, ונוכח הקשיים שעמדו בפני התביעה והעובדה שזו רואה גם בהרשעתו של הנאשם בעבירה זו הישג במישור הציבורי- נראית בעינינו מסגרת הענישה הולמת וסבירה; כזו המביאה בחשבון את כל השקלולים והאיזונים הנדרשים.

כיוון שכך וכיוון שעל פי הפסיקה, חזקה על התביעה שהיא דואגת לשלומו ובטחונו של הציבור, ויש בידה את כל המידע שלעיתים איננו מגיע לידיעת בית המשפט- אנו רואים ללכת בדרכו של בית המשפט העליון, כפי שהורנו בע"פ 1958/98, פד"י נז(1) 577, בעניין פלוני, ולאמץ את מסגרת הסדר הטיעון כפי שהוצעה במשותף על ידי הצדדים.

7.         כשאנו באים להכריע בין דרישת התביעה לעתירת ההגנה, נראה לנו לתת משקל מיוחד למצבו הבריאותי הרופף של הנאשם (אם כי אין בו כדי למנוע ישיבתו בכלא), לתקופה הארוכה שישב במעצר, שתנאיו קשים מתנאי מאסר של ממש; ולא פחות- לנוכח כל הנסיבות שפירטנו לעיל והמגמה לעודד הסדרים כאלה, ברוח אמירתה של התובעת כי היא רואה בכך הישג.

8.         אשר על כן, אנו מטילים על הנאשם ניסן שניידרמן, עונש מאסר של 30 חודשים לריצוי בפועל, החל מיום מעצרו (2.9.03) וכן 18 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של שלש שנים מיום שחרורו מן הכלא, שלא יעבור עבירה על פי סימן י' לפרק ח' של חוק העונשין, וכן כל עבירת פשע שיש בה יסוד של אלימות.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 ימים מהיום.